|
בנימה אישית
מאיפה הכל התחיל?
שנים עניין אותי נושא הקשר של האדם עם גופו ומדוע יש אדם שאוכל כדי לחיות ושני חי כדי לאכול,
מהן הסיבות שאנשים מפצים עצמם בחופשות וחשקים לסיפוק בטווח הקצר ללא חשיבה על הטווח הארוך?
האם יש קשר בין ההתנהגות היומיומית, העיסוק שלנו, ההתנהגות שלנו להשקעה בגוף שלנו?
מדוע רוב האנשים לא מרוצים מהמראה שלהם?
אדם אחד אוכל מתוך דיכאון והשני צם, אחד יוצא לריצה כדי להירגע ואחר יוצא למסע חיסול המקרר ותכולתו.
אני אוהבת לאכול
תמיד אהבתי שוקולד ועוד מיני מזונות של תאווה
וכמו רבים למדתי את נושא הסרוטונין, האנדורפינים,
תחושת הרוגע והנועם המוענקת לי מחומרים אלה המופרשים בזמן אכילה או פעילות גופנית וגורמים לנו לרצות את התחושה הזו עוד ועוד.
"טעמתי" ממגוון הדיאטות (you name it) המוצעות בשוק והפכתי "ד"ר לדיאטות" כמו רוב האוכלוסייה.
עם זאת, למזלי הטוב, תמיד אהבתי לנוע, כילדה, היו לי יותר חוגים מימות השבוע,
אהבתי לרקוד, לשיר, להתעמל והכל בשביל הכייף ללא תחרות,
כך שאיכשהו תמיד הייתי מאוזנת מוציאה קלוריות ומכניסה, לא רזה ולא שמנה...
עד שהתקרבתי לגיל 30, שם העסק כבר נהייה אחרת, לגופי הגיעו "שניצלים חדשים", (בשפה המוכרת שלי),
לפני ההריון עם בני עשיתי מספר טיפולי פוריות ולקחתי הורמונים, אז התחלתי להכיר את גופי מחדש,
ההתערבות הזו לא עשתה לי טוב.
נכנסתי להריון ספונטאני בהפסקה מהכל מרוכזת בנשימות, שקט, מדיטציות והילינג במשך חודשיים
סיימתי את ההריון קרובה ל-100 ק"ג עם סימנים של רעלת הריון, נפוחה ובצקתית עם לחץ דם של 190/100
הלידה היתה רחוקה ממה שדמיינתי ולא דומה לכל מה שלימדו בקורס הכנה ללידה, בכל זאת, נתנו ידע...ידע לא מעשי.
לאחר הלידה בגיל 34 ערכתי היכרות מחודשת עם גופי שקיבל צורה חדשה.
כיום, אני עדיין עם משקל עודף, מודעת לתקופות שאנו עוברים בחיינו, לגליות הקיימת בעצם היותנו אנשים בכל תחומי החיים.
לומדת את האימהות כל יום מחדש וכמהה להיות מאוזנת בחיי (כמוכולם)
במהלך שנות עבודתי וחקירתי האישית למדתי שאפשר וצריך לסלוח, לקבל, לאהוב גם את התקופות הפחות טובות. - הכל זמני
לכולם יש סיפורי חיים ותירוצים שנאחזים בהם: "אני כזה בגלל אמא שלי, אבא שלי, כי היה לי, או לא היה לי, כי עברתי מקרה מזעזע כזה או אחר".
אין מישהו שהייתם מתחלפים עם "שק החיים" שלו- הדשא של כל שכן רק נראה ירוק יותר
עם זאת, אנחנו כן יכולים ללמוד את עצמנו, מה עושה לנו טוב,
מה מייחד אותנו מה דומה,
מה מושך בנו, מה מושך אותנו,
אנו יכולים ללמוד לאהוב את עצמנו, להכיר את גופנו ומשם להפוך את כל מערכות היחסים בחיינו לרצויות, מהנות שלא גורמות בצידן נזק.
גישת גוף שלם
גישת גוף שלם פותחה במשך 15 שנות (1995) עבודתי עם קבוצות ויחידים בחוגים, חדרי כושר, אימונים אחד על אחד וטיפולים.
עבודתי נעשתה במסגרת מרכזים קהילתיים, מקומות פרטיים, מוסדיים ובמשרד החינוך, כך שעבדתי עם כל טווחי הגילאים, נשים וגברים.
תרבות הגוף נחוצה אך נחותה מתרבות השכל
חשוב לדעת שתרבות הגוף הכרחית לפיתוח האינטלקט, הרי המוח הוא כלי הקיבול של המושג "שכל",
אין יכולת להפריד בין השניים, ככל שניצור יותר קשרים עצביים בגופנו בתרגילים ובתשומת לב, כך ננצל יותר את יכולות המוח שלנו הפרוש בשלוחותיו בכל הגוף, נפתח את החשיבה שלנו ונבחר את הנעשה בחיינו ממקום רגוע ואמיתי.
השימוש בפעילות גופנית נחקר רבות בפסיכולוגיה ובפסיכיאטריה ונמצא כמועיל מאוד למצבי חרדה, דיכאון, דימוי עצמי נמוך, הערכה עצמית נמוכה, מתחים וכיו"ב
וכמו כן, אנו מכירים את ההשפעה המיטבית על הגוף לבריאות ואיכות חיים בכל הפרמטרים ממחקרי הרפואה הקונבנציונאלית והמשלימה
בבסיס הגישה עומד העיקרון שהתקשורת עם הסביבה מתחילה בתקשורת עם הגוף,
כלומר, מערכות היחסים שלנו מתבססות בראש ובראשונה על מערכת היחסים שלנו עם עצמנו, הגוף שלנו.
כל דפוסי האישיות של האדם ניכרים בגופו ובהתנהגותו.
אדם גמיש בדיעותיו יהייה גם גמיש בגופו,
אדם עקשן יהייה "קשה עורף", אדם המופעל מייסורי מצפון יהייה רגיש בכליותיו- "מוסר כליות", אדם המרגיש שכל העולם על כתפיו סובל מנוקשות בחגורת הכתפיים ויש לי עוד המון דוגמאות כאלה.
לכל תופעה פיזית יש הסבר אישיותי וההיפך.
אדם שמתנגד לגופו ולנטייתו הטבעית להיות פעיל או שמתעלם מצרכיו ואינו מכבד/מקבל את גופו, חי בתחושת קורבנות,
חוסר סיפוק מתמיד מעצמו מפתח רגישויות כלפי הנושא והחברה.
לחילופין, אדם החי בפחדים לחיות, להצליח או להיכשל מרגיש חוסר מימוש, חוסר הערכה כלפיו ותסכול.
כל התחושות מקבלות ביטוי באיזורים המתאימים בגוף, החל מכאבים המאותתים לנו ובהמשך אם מתעלמים מסתמנות גם מחלות.
ישנם אנשים רבים שעושים ספורט על בסיס קבוע ולא טוב להם,
הגישה לא טוענת "לעשות ספורט כי צריך", הגישה מתאימה לכל אדם את התרגילים המתאימים לאישיות שלו, לצרכים שלו, ע"פ הטמפרמנט שלו. ע"פ האישיות שלו.
מנסיון, אדם המתקרב לגופו נהייה צמא להכיר עוד ועוד דרכים להניע את גופו.
המטרה של גישת גוף שלם
מטרת הגישה לעבוד עם אותם איזורים בגוף האדם הדורשים תנועה, חיזוק או הרפייה ודרך הגוף לשנות את דפוסי האישיות.
גוף ונפש אחד הם.
נשמע מורכב?
ובכן המצב הוא הרבה יותר פשוט, כל מושגי הגוף למיניהם: כאב לב, תחושות בטן, תקוע בגרון, יד חזקה, לב אבן, לב זהב וכו' מסבירים מצויין תכונות אישיותיות באדם, אין זאת סתם שמבטאים אותם בגוף.
ידוע שכל אירוע שאנו עוברים מקבל משמעות שכלית, ריגשית ומוחשית בגוף.
אם נדע לעבוד נכון עם הגוף, להכיר את התוצר של התגובות שלנו בגוף נוכל לטפל באותם דפוסי התנהגות באמצעות תרגילים מתאימים.
המיומנויות הגופניות תורמות לשיפור בקואורדינציה, מלמדות הרפיות ונשימה, יוצרות סבולת שריר, סבולת לב ריאה ועוד.
התנסות במיומנויות שונות מקרבות את האדם אל גופו מעודדות לחצות גבולות מוכרים, להשתחרר ולהגיע למחוזות חדשים או לעבוד על חיזוק מקומות חלשים ויצירת גבולות.
גוף האדם הוא מערכת שלמה של תיאומים בין רגשות, פעילות פיזית, מצבי רוח, סביבה פיזית, חברתית, דפוסים נרכשים ונלמדים, בהתאם לכך, העבודה עם הגוף היא עבודה על כל מערכות הגוף והתיאום ביניהן: המוח, מערכת לב דם, ריאות, שרירים, לכל מערכת תחום אחריות ריגשי. לכל כאב כתובת אישיותית.
ככל שנתייחס אל גופנו וצרכיו, פעילות, תזונה ומנוחה, כך נחייה עם עצמנו בשלום, ניפטר מדפוסים לא רצויים וניצור עצמי חדש ורצוי.
בניית תכנית אישית מורכבת משיחה, תחושה של הגוף באמצעות מגע ותרגילים שונים.
התוצאות
ברוב המקרים התוצאות הם:
דימוי גוף חיובי, ביטחון עצמי, שיפור מיומנויות המוח, החשיבה, יכולת הלמידה, הזיכרון והריכוז, אהבה עצמית, יכולת קבלה ונתינה, מערכות יחסים בריאות- זוגיות, עבודה, משפחה, חשיבה חיובית ורווחית מול תבוסתנות וקורבנות, בריאות פיזית ונפשית ועוד ועוד..
ניתן ליצור כל דבר שרוצים.
החשוב מכל, האדם מגיע למקום "נקי" ולא זקוק ל"תחפושות" ושכבות הגנה,
פועל מתוך אמת פנימית ולא רק ע"פ קודים חברתיים,
אין פחד, האדם מרגיש ביטחון ושלום עם מי שהוא וטוב לו. אדם שלם.
| 
