אין ביכולתו של הגוף להתמודד לאורך זמן עם מחסור של מזון איכותי ופעילות יומית והנזק המצטבר מתבטא במחלות ובסימפטומים התנהגותיים כמו עצבנות, עייפות, חוסר סיפוק, מתח, חרדות ותופעות נפשיות נוספות.

סל התרופות קורס מול הביקוש הגואה והטענות לתקציבים נוספים בבריאות ובחינוך הולכות ומחמירות.

חינוך – אם היינו מחנכים את הנוער לערכים, לתרבות הגוף, לשיתוף פעולה וכבוד הדדי ולא רק בסיסמאות אלא במעשים, היינו באים פחות בטענות אל מערכות החינוך הקורסות מול הורים שאינם משתלטים על ילדיהם, מפטמים אותם ומגדלים אותם לעצלנות. החינוך הזה צריך להתקיים קודם בקרבנו.

בריאות – אם הדגש לבריאות ותרבות הגוף היה ניתן בזמן מגיל צעיר היינו מתמודדים פחות עם מחלות הנובעות מתרבות השפע וממגמת "השג יותר בכמה שפחות מאמץ". לדוגמה: "החנה ליד הבית, עלה במעלית ואכול אוכל מוכן מלא בחומרים משמרים, מונוסודיום גלוטומאט, צבעי מאכל, שומנים ושמנים תעשייתיים".

אנו מתעוררים והופכים להיות כמעט רופאים כאשר מתעוררת מצוקה אמיתית בגופינו המחייבת שינוי, אז כבר נעשה הכל רק כדי שהבעייה תיפתר. המידע זמין לכולם ולא רק לרופאים והתכנות הוא "חייה את הרגע".

לא סתם, הברכה החשובה מכולן היא הבריאות.

האם אנו משאירים הכל לגנטיקה ולמזל או שביכולתנו להבין כבר עכשיו ש"התקשורת עם הסביבה מתחילה בתקשורת עם הגוף"- ככל שאני מודע לגופי וצרכיו כך אני יכול לבחור את מה שנכון לי.

טוב לי –מרגישים, רע לי – מרגישים, אני אוהבת את עצמי- אני מקרינה אהבה, אני מכבדת את גופי ומעניקה לו את צרכיו האמיתיים – אני מכבדת את הסביבה ומפרגנת.

רובנו מעדיפים את הסיפוק לטווח הקצר ו"נופלים" לקל והמוכר, גם אני, רבות בחיי נמצאת שם.